חזני וורק אנד שופ בע"מ נ' תיקי נועה (2006) בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, הגב' דבי ענת, מיום 18/1/11, אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 01-32122-40-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – הזוכה בתיק ההוצל"פ לעדכן מסירת אזהרה לחייבת שחזרה בציון "לא נדרש", כמסירת אזהרה בתיק ההוצל"פ.

בהחלטה קבעה כב' הרשמת:

"מסירת אזהרה החוזרת בציון "לא נדרש", אינה מסירה כדין. הבקשה נדחית".

2.עפ"י החלטתי מיום 27/1/11 היה על ב"כ המבקשת להמציא הבקשה וההחלטה במסירה אישית למשיבה, והמשיבה היתה אמורה להגיב תוך 21 ימי עבודה מקבלת העתק הבקשה.

3.אישור המסירה שנשלח למשיבה באמצעות דואר רשום חזר בציון "לא נדרש".

4.דין הבקשה להידחות, גם ללא תגובת המשיבה.

א)בהתאם לסעיף 7 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית דין לפי תקנות סדר הדין", אלא שבסעיף 7 (ג) לחוק ההוצל"פ נכתב: "על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא יצווה רשם ההוצאה לפועל על מסירת מידע לפי סעיף 7ב(א2) ו- (א3), לא יינקטו נגד חייב הגבלות לפי פרק ו'1 או הליכי הבאה או מאסר לפי פרק ז'2, אלא אם כן התיצב החייב בפני רשם ההוצאה לפועל, או שהומצאה לו אזהרה בדרך של המצאה מלאה".

ובסעיף 7(ד) לחוק ההוצל"פ נכתב:

"סירב החייב או מי שניתן להמציא לו את האזהרה בהמצאה מלאה, לקבל את האזהרה או לחתום על אישור מסירה, יראו את החייב כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה, הערת פקיד הדואר או המוסר בדבר הסירוב תהווה ראיה לאמיתותה".

בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ הוגדרה:

"המצאה מלאה"

(1) המצאה באחת הדרכים המפורטות בפרק ל"ב, סימנים א', ב' וג' לתקנות סדר הדין, למעט המצאה בדרכים המפורטות בתקנות 475(4) ו-(5), 480, 482, ו-489.

(2) המצאה במהלך עיקול מיטלטלין לפי סעיף 21(א)(1)".

ב)החלטת כב' הרשמת ולפיה מסירה החוזרת בציון "לא נדרש" אינה מסירה אשר בוצעה כדין, נכונה בענייננו.

אם יבקש ב"כ הזוכה בתיק ההוצל"פ לנקוט בהליכי הוצל"פ הדורשים "המצאה מלאה", הוא לא יוכל לעשות כן, אם רק ביצע "המצאה" רגילה.

וראה לעניין זה: ספרו של כב' השופט בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, עמ' 58.

מסירה החוזרת בציון "לא נדרש" היא גם אינה מסירה כדין בהתאם לפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (ראה תקנות 476 ו- 477 לתקסד"א), ותקנות סדר הדין יוצרות אבחנה בין מסירת כתב בי-דין ראשון בתיק ובין מסירה של מסמכים אחרים. (ראה למשל תקנה 497 א' (ג) בנוגע להמצאה בפקסימיליה ותקנה 497 ג' (א) לגבי המצאת כתבי בי דין בדואר אלקטרוני).

ג)תקנה 480 לתקסד"א, המאפשרת לראות בהמצאה לכתובת שמסר בעל הדין לביהמ"ש כהמצאה כדין, כל עוד אותו בעל דין לא מוסר הודעה על שינוי במענו, חלה כאשר בעל הדין כבר קיבל כדין כתב בי דין מבית המשפט או מב"כ הצד שכנגד, והוא מגיש מטעמו מסמך לבימ"ש ומציין על גבי אותו מסמך את כתובתו.

ד)במקרה שבפנינו, אין מדובר בחייבת אשר סירבה לקבל את ההמצאה, שאז ניתן להחיל את תקנה 489 לתקסד"א וסעיף 7(ד) לחוק ההוצל"פ, אלא מדובר בחייבת אשר לא טורחת לקחת דברי דואר, ועל מנת לוודא שהיא יודעת את מהותו של ההליך נשוא תיק ההוצל"פ, יש לטרוח ולבצע לה מסירה כדין ולא להסתפק בכך שהיא "לא דורשת" את דבר הדואר הנשלח אליה.